התקפות אלה הן הזוועות שבוצעו בזמן האחרון על ידי קבוצות טרוריסטיות השואבות את השראתן מפוליטיקה מעוותת ורעילה המסווה את עצמה ככת של דת האיסלאם. הטרוריסטים מבקשים ליצור חברות סגורות של אימה וקונפורמיזם. מוסלמים בכל העולם מתנגדים להם. מנהיגי הקהילה המוסלמית בלונדון כולם גינו את ההתקפות באופן חד-משמעי. אנו דוחים את טענתם של הטרוריסטים שהם מייצגים את האסלאם האוטנטי. הם אינם מייצגים אותו.

כולנו זוכרים את ההתקפות בניו-יורק וושינגטון ב 11 בספטמבר, 2001, ואת ההתקפה במדריד ב 11 במרץ, 2004. אבל אנו יודעים שאירגון אל-קעידה וקבוצות שקיבלו את השראתן מהשקפת עולמו של בין-לאדן אחראים לפעולות טרור גם בצרפת, פקיסטאן, ישראל, קניה, טנזניה, הודו, עיראק, מרוקו, תימן, טוניס, אינדונזיה, מצריים, ערב הסעודית, טורקיה, וארצות רבות אחרות.

הרוב המכריע של קורבנות האלימות של אל-קעידה היו מוסלמים. אלה שסבלו מאלימותם של תנועות אסלאמיות פונדמנטליסטיות באיראן ואלג'יר גם הם מוסלמים.

האלימות הטרוריסטית הזו אינה תגובתם של "מוסלמים" לאי-הצדק שנגרם להם על ידי "המערב." הדמוקרטיות המערביות אכן אחראיות לחלק מקשיו של העולם הזה אבל לא לטרור הרצחני של הבין-לאדניסטים הסהרוריים הללו.

התקפות אלה לא החלו ב 2003. הניסיון הראשון לפוצץ את מרכז הסחר העולמי בניו-יורק התרחש עשר שנים קודם לכן, ב 1993.

הטרוריסטים הללו אינם שונאים את מה שרע בחברות שהן מתקיפים, אלא דווקא את המיטב שבהן. הם סולדים מחרות אישית, מחשבה ביקורתית, שוויון בין המינים, סובלנות דתית, זכויות מיעוטים ופוליטיקה פלורליסטית. הם אינם מבקרים את הדמוקרטיה על שאינה מתעלה לדרגת ערכיה שלה; הם מתנגדים לערכים אלה עצמם.

באזורים של קונפליקט, הטרוריסטים פגעו בניסיונות לפתרונות פוליטיים שלווים. הם בחרו בהרג, התכחשו לרעיון ההכרה הדדית, לפשרה, למשא ומתן, ולהבנה.

אל מול אויב מסוג זה, אנו מאמינים שעל הכוחות הפוליטיים הדמוקרטיים בכל הארצות להתאחד. אנו זקוקים לתנועה גלובלית של סולידאריות שתחבר בין כל הקהילות שהטרור מאיים עליהן. אנו עומדים מאוחדים כנגד הטרור.

נוכל למצוא השראה בהתנהגותם של אנשים רגילים, בתגובה המיידית לזוועות הטרור. בכל מקום הדבר חוזר על עצמו: עולם שרוסק מוצא ראשית תיקון בטוב ליבם של זרים. אנו רואים, בלב הכאב והצער, בהריסות מגדלי התאומים, בין שברי אוטובוס לונדוני, בין רסיסי זכוכית ברחוב בתל אביב, או בין האמהות המחפשות את ילדיהן בבגדד, את האנושיות המשותפת עולה ומתגלה. מעשים יוצאי דופן של אומץ והקרבה עצמית הם עניין שבשגרה. הדחף לסולידאריות גובר על הפחד, וזרים עוזרים זה לזה.

עם כל מחווה של אמפטיה בין זרים אנו חשים שעוד נר של תקווה נדלק בעולם של חשיכה. ב 7 ביולי עובד רכבת תחתית בלונדון חש לעבר פיצוץ, רץ במנהרה אפופת עשן, פנס בידו, כדי לחלץ ניצולים.

מעשים פשוטים כאלה של גבורה מלמדים אותנו אחריות מוסרית מהי. הגיע הזמן שנתאחד באנושיותנו המשותפת כנגד כל אלה המבקשים להפריד בינינו. הגיע הזמן לשנס את מותני קהילותינו יחדיו כנגד הטרור, מתוך התחשבות בכבודם של הבדלים, ולהתארגן כדי להושיט יד אקטיבית של סולידאריות סביב העולם כולו.

יש המפצירים בנו להבין את מניעי הטרוריסטים. אבל לעתים קרובות מדי הקריאה הזו היא מסווה להצדקה ואפולוגטיקה. ישנן תמיד דרכים טובות יותר, אפקטיביות ואנושיות יותר, להתנגד בהן לאי צדק מאשר התאבדות ורצח באקט סימלי של שינאה. מוסלמים שהלכו בדרכה של הפוליטיקה הדמוקרטית היו לעתים קרובות הראשונים להתייצב אל מול הטרוריסטים. הדרך לפתרון צודק של הסכסוך הישראלי-פלסטיני הותוותה על ידי הכרה הדדית ודיאלוג פוליטי, לא על ידי המבוי הסתום של הטרור.

אנו עומדים איתן מול הגזענים המנסים לנצל את המתיחות הנוכחית לקידום סדר יום משל עצמם.

אנו עומדים איתן מול אלה המתנצלים בשם הטרוריסטים והמבקשים להציג את מעשי הזוועה שלהם כהתנגדות שיש להבינה.

אנו מציעים את תמיכתנו ואהדתנו לכל אלה מבני האמונה המוסלמית הפועלים כנגד הטרוריסטים והמבקשים לקנות את לבבות הצעירים מידי הקיצוניות והניהיליזם, לטובת מעורבות בפוליטיקה דמוקרטית.

אנו מאמינים שהדמוקרטיה וזכויות האדם הם ערכים שראוי להגן עליהם בכל כוחנו. הערכים ההומניסטיים של כבוד וסובלנות אינם "מערביים" כי אם אוניברסאליים.

איננו פוחדים. איננו מבקשים נקם. אנו מאמינים שטוב ליבם של זרים האיר את הדרך, ואור זה יגרש את החשיכה. אנו מבקשים לצרף אור לאור ולהראות שהרוע, אי-הצדק והדיכוי לא יאמרו את המילה האחרונה. באמצעות מעשים אלה של סולידאריות אנושית אנו נתקן את העולם שהטרוריסטים פרצו בו בקעים.